בהעלותך כבר אמרו ז"ל למה נסמכה פרשת הנרות לחנוכת הנשיאים. לפי שהיה מצטער אהרן שלא הוזכר בחנוכת הנשיאים. וא"ל הקב"ה אל תדאג כי לחנוכה אחרת אתה שמור. וכבר האריך הרמב"ן בזה ופירש המאמר בטוב. שהוא רמז על חנוכת נרות של חנוכה של חשמונאי ובניו. ואני הארכתי בזה בפרשת נח בפסוק והנה עלה זית טרף בפיה. שכתבו בסתרי החכמה לולי שהעיר ה' רוח הכהנים המשוחים בשמן זית בימי מתתיה ובניו. לא נשארו משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולכן סמך לכאן בהעלותך את הנרות לחנוכת המזבח. שזה רמז על הדלקת הנרות של חשמונאי ובניו. כי בענין אחר ענין הדלקת הנרות כבר נזכר למעלה. וכן ענין המנורה. ושם בפרשת נח פירשתי כל המזמור של חנוכת הבית. וענין המנורה כבר רמזתי למעלה שהוא ענין גדול. שהוא רמז לשבעה עננים של מעלה. ולכן אמר בכאן אל מול פני המנורה של מעלה. יאירו ז' הנרות שלמטה. ואמר ויעש כן אהרן. להורות שהוא בעצמו עשה דבר זה להדליק הנרות. לפי שהוא היה מקשר דברים של מטה בדברים של מעלה. והוא היה יודע סוד המנורה וז' נרותיה של מעלה ושל מטה. ולכן אל מול פני המנורה של מעלה העלה נרותיה של מטה. ואמר כאשר צוה ה' את משה. להורות שאע"פ שאמר למעלה יערוך אותו אהרן ובניו. עשה כאשר צוה השם אותו בכאן בהעלותך אתה בעצמך. וזהו העלה נרותיה כאשר צוה ה'. והוא בעצמו. לפי שלו נתגלה טעם המנורה לקשרה למעלה ולא לבניו. ואולי שעל זה רמז במדרש של מעלה שאמר לחנוכה אחרת יותר גדולה אתה שמור. כי הוא זה שגלה לו השם סוד המנורה של מעלה ושל מטה. ובזה הסוד כלול סוד י"ב נשיאים וקרבנם. ואיך הם קשורים בסוד המנורה של מעלה. בענין שבזה יש להם קיום. אחר שהם דבקים בה' וא"א שיכלו לעד לעולם:
ולהורות על ענין אלו המנורות. תמצא שאמר הנביא שמע נא יהושע הכהן וגו' כי הנני מביא את עבדי צמח אע"פ שלא יהיו ראויים. וזהו כי אנשי מופת המה. כי הם למופת ולאות לישראל. כי כמו שיהושע לא היה ראוי. אמרתי והסירו הבגדים הצואים מעליו והלבישוהו מחלצות כדי שיהיה ראוי. כן אביא את עבדי צמח הוא המשיח אע"פ שלא יהיו ראויים. עד שביום ההוא תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה. ולפי שאולי יאמרו ישראל כי ברוב הימים וברוב הצרות ובמיעוט הדעות והאמונה יכלו ישראל. לזה סמך ואמר וישב המלאך הדובר בי ויעירני וגו'. להורות שאע"פ שיהיו ישראל ישנים שינת עולם ולא יקיצו. ה' יעירם שישובו בתשובה ויקיימם. לפי שהם קשורים בסוד המרכבה וסוד המנורה. וז"ש מה אתה רואה לתת לו אות על זה. ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה. לקשרה למנורה של מעלה. ושבעה נרותיה עליה ז' וז' מוצקות. להורות שהיו ז' של מעלה מוצקות בז' של מטה לקשר כל הדברים. ואחר שישראל קשורים במנורה של מעלה א"א להם שיכלו. ושנים זתים רמז לב' משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ולהורות שיש מנורה למעלה קשורה עם המנורה של מטה. אמר וזה מעשה המנורה וגו'. כמראה אשר הראה ה' את משה במנורה של מעלה. כן עשה את המנורה של מטה. ולפי שענין המנורה הוא רמז לאחדות ה'. והיא קשורה בסוד הסולם שהיה ה' נצב עליו לקשר כל הדברים וכל הדברים פונים אליו. לכן צוה אל מול פני המטרה של מעלה יאירו ז' הנרות. בענין שכל הנרות יפנו למעלה לאחדות אחד. ולזה היה צריך לכווין בהדליקו את הנרות. וכן זה הדבר בעצמו היה ראוי לכוין בעשייתה. שתהיה כולה עשוייה מחתיכה אחת בלי פירוד ולא אברים אברים ע"י חיבור: וז"ש וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד יריכה עד פרחה מקשה היא. באחדות בלי פירוד. באופן שהדלקת המטרה ועשייתה היה לכוונה אחת. לרמוז על אחדות השם ועל אחדות ישראל עם הדברים של מעלה. וזהו וזה מעשה המנורה מקשה זהב. כלומר וזה האמור בהדלקת המנורה ובכוונתה. הוא הוא עצמו מעשה המנורה. כי באופן אחר מה לנו להזכיר בכאן הדר העשיה. שכבר הוזכר במעשה המנורה:
ורבותינו אמרו שסמך הדלקת הנרות לפסוק ובבא משה. לרמוז כי השם לא היה צריך לאורה כי הוא אור העולם. ואם היה מצוה להדליק המנורה. היה בשביל משה שיראה כשיכנס. כאומרו ויקחו אליך שמן זית. ואחר שצוה על דיני הכהן וגילה לו סוד המנורה הקשורה עם חנוכת הנשיאים כמו שפירשתי. והוא תשלום הדגלים. צוה בכאן קח את הלוים וטהרת אותם. כי זה ענין צריך לדגלים. כי צוה בלוים שיחנו סביב למשכן אהל מועד. ושהיה נותן אותם לשמירת המקדש במקום הבכורות. ואם לא יהיו טהורים איך יחנו סביב למשכן. לזה בא להשלים ענין הדגלים ואמר וטהרת אותם. ופירש סדר הטהרה כיצד תהיה. ואמר וכה תעשה להם לטהרם וגו'. וצוה להקהיל את כל עדת בני ישראל ויסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. לעשותם סמוכים במקומם. ושיבדיל אותם מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת ה' ולשורר. כדי להבריח כל מיני מדות הדין לפי שהם באים מכח הדין כמו שכתבתי למעלה. ואמר ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לקרר דעתם של ישראל שלא יאמרו שהם נפסלו ונלקחו הלוים במקומם. לזה אמר כי הלוים הם נתונים לאהרן ולבניו לשמשו. ובר ישראל הם הרבים והאדונים. והם נותנים אותם לכהן לשירות זה במקומם. וזהו לעבוד את עבודת בר ישראל. כאלו הם עבדים במקומם:
ולזה כוונו ר"ל באומרם ה' פעמים תוכף הקב"ה אזכרותיהם של ישראל בפסוק אחד. להודיע חבתם לפני המקום כמנין חמשה חומשי תורה. להורות שחבתם גדולה לפני המקום יותר מבראשונה. בענין שלא יחשבו שנתרחקו מהשם בלקיחת הלוים. ונראה לי כי מה שאמרנו בברייתא כמנין ה' חומשי תורה רמזו בזה כי בזה הפסוק רמוזים חמשה חומשי תורה בזה הסדר. ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל. זה רמז על ספר בראשית שבו רמוז ענין אהרן וקדושתו. כאומרם ז"ל יכולים אתם להפך בקר לערב וערב לבקר כך תוכלו לבטל אהרן מכהונה. כתיב במעשה בראשית ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. וכתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. ורמוז בזה כי אהרן הוא קיום העולם. והוא קיימו ובסמו שהיה עומד ליחרב בחטא אדם הראשון. עד שבקרבנות הנשיאים חזר העולם לקדמותו. ולפיכך ניתן לאהרן ברית מלח עולם. כי כמו שהמלח מקיים הדברים כולם. כן אהרן הכהן. נתן קיום לכל העולם. ולכן הוא רמוז בכאן כאומרו ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל כנגד ספר בראשית. ולעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד. זה רמז על ספר ואלה שמות. כי שם יצאו מעבודת פרך של מצרים ונכנסו לעבוד את עבודת ה' באהל מועד. כי בזה הספר נבנה אהל מועד. ולכפר על בנ"י. זה רמז על ספר ויקרא. שבו נצטוו על הקרבנות שהם באים לכפר. דכתיב ונרצה לו לכפר עליו. ולא יהיה בבני ישראל נגף. זה רמז על ספר במדבר סיני. שנצטוה למנותם ע"י שקלים בענין שלא ישלוט בהם נגף. וכן צוה והלוים יחנו סביב למשכן אהל מועד ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל. וכן בזה הספר יצא הקצף על ישראל החל הנגף. לולי משה בחירו עמד בפרץ. וצוה לאהרן בקטרת ועצר המגפה. בגשת בני ישראל אל הקדש. זה רמז על ספר ואלה הדברים. שבו נגאלו בגשת בנ"י אל הקדש בדברי משה ובתוכחותיו. ובזה הספר כתב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגומר. וכתוב קדוש יאמר לו על כל הכתוב לחיים בירושלם. ובו נגשו בני ישראל אל ערבות מואב אשר על ירדן יריחו להכנס אל ארץ הקדושה. ובו נתברכו מפי משה הקדוש. דכתיב וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים ויאמר ה' מסיני בא ואתא מרבבות קדש. וזהו שאמר שתוכף אזכרותיהם ה' פעמים כמנין ה' חומשי תורה:
והשלים ענין הדגלים ואמר מבן כ"ה שנה ומעלה יבא לצבוא צבא. להורות שמספרם עולה על מספר בני ישראל שיהיו מבן כ' שנה. ובלוי צוה מבן כ"ה שיבא ללמוד הלכות עבודה. ומבן ל' יבא לעבוד עבודתו. לפי שהיה להם משא כבדה בכתף ובעגלות והיה ראוי שיהיו בני כח. ומבן נ' שנה ישוב מצבא העבודה. שכבר נחלש כחו. והטעם לזה לפי שהלוים באו מכח הדין. והיה ראוי שיעבדו בזמן תגבורת הדין. ומבן נ' כבר נחלש כח מדת הדין. ולכן צוה ישוב מצבא העבודה. וכבר רמזתי למעלה יותר בזה. ואמר ושרת את אחיו. בשמירת שערים ובנתינת עצה בדברים הצריכים:
